אחד משירי השבת הידועים והנפוצים ביותר בכל קהילות ישראל לאורך הדורות. זהו ככל הנראה השיר הראשון שנכתב במיוחד כשיר לשבת, ולא כפיוט שנועד להשתלב בתפילה או בבית הכנסת.
השיר פרץ אל התודעה הישראלית הציבורית עם ביצועו ההיסטורי של שלמה בר והברירה הטבעית, לפני יותר מ-30 שנה, שבו עיבד ושר את אחד מלחניו התימניים המסורתיים של הפיוט. לשלמה בר נזקפת זכות ראשונים של הובלת המהלך התרבותי של שילוב הפיוט והמוסיקה של הקהילות הספרדיות בעולם התרבות הישראלי.
מחבר הפיוט הוא דונש בן לברט, משורר ובלשן בן המאה העשירית בספרד, תלמידו של ר' סעדיה גאון שעבר לספרד ובה פעל. הוא נחשב לחלוץ שיטת המשקל הכמותי בשירה העברית.
השיר עצמו עוסק ביום השבת כיום של חופש וגאולה רוחנית לאדם ולעולם. המדרשים השונים ממשילים את עם ישראל לחתן ואת השבת לבת זוגו, הכלה. כשם שבני זוג מגנים ושומרים אחד על השני, כך עם ישראל והשבת שומרים זה על זה. השבת גואלת את האדם מן הנטל של שיגרת החיים ומאפשרת לו טעימה קטנה של העולם הבא ושל הגאולה העתידה.
Dunash ben Labrat
