שמיעה איכותית
על הפיוט על הלחן על הביצוע והמבצעים על הרקע המסורתי עוד על המקאם תווים גרסת הדפסה  
 
 
ישראל בחירי אל ר' יהודה הלוי
תימן-מרכז-מנאכ'ה
יִשְׂרָאֵלבְּחִירֵי אֵלעֲבָדֶיךָ וְעֵדֶיךָ
בְּשִׂיחָתָםוּמִלָּתָםמְיַחֲדִים שֵׁם כְּבוֹדֶךָ
מִתְאַוִּיםוּמְחַוִּיםתְּהִלָּתְךָ וְהוֹדֶךָ
גָּדַלְתָּ מְּאֹד אַתָּה הוּא ה' לְבַדֶּךָ
הֵיךְ יוּכָלאֱנוֹשׁ סָכָללְחַוּוֹת אֶת הֲדָרֶךָ
נַעֲלֵיתָוְנִפְלֵאתָוְעַיִן לֹא תְשׁוּרֶךָ
וּשְׂרָפִיםמַקִּיפִיםאֶת כִּסֵּא יְקָרֶךָ
וּבִגְבוּרָהוּבְתִפְאָרָהמְכַלְכֵּל אֶת יְצוּרֶיךָ
לְךָ הַכֹּלבְּךָ הַכֹּלוְעַל הַכֹּל חֲסָדֶיךָ
וְאִם אָנִיאֱנוֹשׁ עָנִיוְנִבְזֶה וּשְׁפַל רוּחַ
בְּלִי חָכְמָהוְאֵין עָצְמָהוְאֵין אוֹנִים וְאֵין כֹּחַ
חֲדַל יֹשֶׁרמְעַט כֹּשֶׁראֲבָל נִסְמָךְ וּבָטוּחַ
לְהוֹדוֹת לָךְכְּרֹב גָּדְלָךְעֲרֹב שִׂיחִי כְּנִיחוֹחַ
אֵל אֶחָדבְּלִי כַחַדבָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹדֶךָ
דְּרָכֶיךָוְחֻקֶּיךָהֲבִינֵנִי וְחָנֵּנִי
רְעֵה אוֹתִיעֲדֵי מוֹתִיוּמֵעָפָר תְּרִימֵנִי
זְכֹר אַהְבָהמְאֹד רַבָּהאֲשֶׁר מֵאָז אֲהַבְתָּנִי
וְיוֹם צָרָהלְךָ אֶקְרָארְצֵה שִׂיחִי וְעָרְבֵנִי
וְהֵטִיבָהוְהָשִׁיבָהלְצִיּוֹן נִין עֲבָדֶיךָ
הֲדָפוּנִיהֲלָמוּנִיבְּנֵי עֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל
זֶה טוֹרֵףוְזֶה מְחָרֵףוְזֶה מוֹאֵס וְזֶה גוֹעֵל
הַשְׁפִּילֵםוְהַפִּילֵםכְּמוֹ סִיסְרָא בְּיַד יָעֵל
וְהֵיטִיבָהוְהָשִׁיבָהמְגֹרָשָׁה וְתִבָּעֵל
וְעָזְרֵנִיוְשִׂימֵנִילְרֹאשׁ גּוֹיִם אֲהוֹדֶךָ

גרסת הדפסה
 
 לחנים וביצועים נוספים
על הפיוט
    פיוט לר' יהודה הלוי, שייעודו המקורי הוא רשות לקדיש לשמיני עצרת. בימינו מושר הפיוט רק בקרב בני תימן, המשוררים אותו בתפילת שחרית של יום הכיפורים. נוסח הגרסה המושרת שונה במקצת מן הנוסח המובא כאן בדף הפיוט.
בפתיחת השיר מתואר מעמד התפילה, שחלק חשוב בתוכו הוא השבח וההלל שנותן המתפלל לאל על גדלותו ועל חסדיו. גדולתו של האל ועליונותו נזכרות לאורך כל הפיוט בטור החוזר: "גָּדַלְתָּ מְּאֹד, אַתָּה הוּא ה' לְבַדֶּךָ". תכף לפתיחה הזאת המשורר מעלה שאלה ותמיהה: איך ייתכן שהאדם השפל, העשוי כולו חומר ודעתו צרה ומוגבלת, ידבר בשבחו של הכול-יכול? כיצד מסוגל הנברא שנפשו מסואבת בחטא לעמוד מול הבורא? את התמיהה הזאת, הממעיטה בערך העצמי של האדם, כותב המשורר בלשון יחיד, כמדבר בעד עצמו. ואולם אין ספק שכוונתו לעורר את התמיהה אצל כל אדם ואדם.
המִפנה בשיר מתחולל בטור הזה: "חֲדַל יֹשֶׁר, מְעַט כֹּשֶׁר, אֲבָל נִסְמָךְ וּבָטוּחַ". האדם אמנם חדל אישים, אבל הוא נסמך ונעזר בחסדי האל. הרשות לשבח את האל והזכות לעמוד ולהתפלל לפניו באות מהאל עצמו. מכוח ההבנה הזאת השיר לובש סגנון של בקשה – להיטיב עם המשורר, לחון אותו בדעת, להצילו מיד אויביו ולקרב את הגאולה.
הפיוט בנוי על דרך פיוטים אחרים של ר' יהודה הלוי (כגון הפיוט המפורסם 'יה שמך ארוממך') – כל טור פותח בשתי צלעיות קצרות בנות שלוש הברות דקדוקיות כל אחת החורזות זו את זו, ולאחריהן צלעית ארוכה – בת שש הברות דקדוקיות – החותמת בחרוז המשותף לטורים המרכיבים כל מחרוזת ומחרוזת.
   
תימן ראשי | פיוט ושירה | גלריית וידאו | מאמרים | רדיו תימן | אודות
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס
© כל הזכויות שמורות, סנונית (ראה תנאי שימוש)

מכון בן צבי רננות קהילות שרות הספריה הלאומית ארכיון הצליל בית אבי חי המרכז לחקר המוסיקה היהודית משרד החינוך מנהל תרבות אקום