שמיעה איכותית
על הפיוט על הלחן על הביצוע והמבצעים על הרקע המסורתי עוד על המקאם תווים גרסת הדפסה  
 
 
קריאת שמע - ואהבת מתוך התפילה
לחן: תימן
וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ
וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ
וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ
וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ
וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ

גרסת הדפסה
 
לחנים וביצועים נוספים ממסורת תימן
לחנים ממסורות נוספות

סגירה

תימן
  בביצוע אהרון עמרם

אשכנז
בביצוע אורי קרויזר
מרוקו
בביצוע מימון מני כהן ושמעון אילוז
ספרד-ירושלים , מקאם: עג'ם
בביצוע עזרא ברנע
תוניס
בביצוע אילן דמרי
תורכיה-איזמיר
בביצוע צ'יפרוט יהודה ונסים בר שמעון

סגירה

על הפיוט
    פרשת ' וְאָהַבְתָּ' היא הפרשה הראשונה של קריאת שמע והיא מורכבת מפסוקים ד-ט של פרק ו' בספר דברים:
חכמי המשנה והתלמוד הבינו את פסוק ו' (ושננתם לבניך) כדרישה לאמירת פרשה זו יום יום, פעם אחת בערב ופעם אחת בבוקר – בשכבך ובקומך. מן הפסוקים ח-ט ( וקשרתם, וכתבתם) בקטע זה למדו החכמים את מצוות הנחת תפלין וקביעת מזוזה בפתח הבית.
למעשה, הפירוש ההלכתי מכניס למסגרת מאד מצומצמת את האמירה הרחבה שיש בפסוקים אלה.
אפשר לומר אם כן שלמרות שאנו מקבלים את פירוש חז"ל כפסיקה הלכתית המחייבת אמירת שמע, הנחת תפלין וקביעת מזוזה, יש להבין את הפסוקים גם כאומרים שאדם תמיד צריך לזכור את כל מצוות התורה ולהשתמש בהן כמדריך לחייו היומיומיים. כשהוא עושה כך נמצא שהוא הוגה בתורה בכל רגע, גם אם הוא עסוק במסחר, במלאכה, באמנות או בפעילות מבצעית. יש בתפיסה זו גם דגש חזק על לימוד דור העתיד, דבר שבתקופה העתיקה היה מיוחד לעם היהודי, בעוד שאצל עמים אחרים רק בני האצולה זכו לחינוך. אפשר בהחלט לומר שכך הדברים מתקשרים לחשיבותה של אמירת "שמע ישראל" משום שהבטחון בה' המובע בפסוק זה, בצירוף ההקפדה על שכלול עצמי רוחני וחינוך הדור הבא תרמו לשרידתו ולהצלחתו של עם ישראל למרות כל הקשיים.
נקודה נוספת המקשרת בין הפירוש ההלכתי של חז"ל לבין תפיסה זו היא שהתפלין והמזוזה הינם חפצים מוחשיים המסמלים את הקודש שבבית המקדש. בתוך קודש הקדשים במקדש, שאליו יכול היה להיכנס רק הכהן הגדול ביום הכפורים, היה מונח הארון שמעולם לא נפתח. אולם בתוך הארון היתה מונחת התורה שהיתה בעצם נגישה לכל אדם ואדם. כך, גם בתוך התפלין והמזוזה מונחים קטעים מהתורה. המסר הוא שלאו דווקא בתי המקדש או החפצים הפיזיים שומרים עלינו אלא המטען הרוחני שאנו נושאים אתנו, אשר מקבלים ביטוי סמבולי באמצעות התפילין והמזוזה.
   
תימן ראשי | פיוט ושירה | גלריית וידאו | מאמרים | רדיו תימן | אודות
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס
© כל הזכויות שמורות, סנונית (ראה תנאי שימוש)

מכון בן צבי רננות קהילות שרות הספריה הלאומית ארכיון הצליל בית אבי חי המרכז לחקר המוסיקה היהודית משרד החינוך מנהל תרבות אקום